בלוטת התריס – פעילות יתר

פעילות יתר של בלוטת התריס Hyperthyroidism

מהי בלוטת התריס?

בלוטת התריס, הנקראת גם בלוטת המגן, הנה בלוטה אנדוקרינית ברוחב של כ-5 ס"מ, הממוקמת משני צידיו של קנה הנשימה, מתחת לפיקת הגרון. הבלוטה מורכבת משתי אונות כך שצורתה של הבלוטה דומה לאות H או לעניבת פרפר. בדרך כלל אי אפשר לראות את הבלוטה, אך אם היא גדלה, הרופא יכול למשש אותה בקלות. במצב כזה, עשויה להופיע נפיחות גדולה הנקראת "גויטר" מתחת לפיקת הגרון או בסביבתה.

בלוטת התריס מייצרת ומפרישה את הורמוני התריס. ההורמונים מפקחים על חילוף החומרים ומשפיעים על הקצב המטבולי בשתי דרכים: האחת, על ידי גירוי רקמות הגוף לייצר חלבונים, והשניה, על ידי הגברת כמות החמצן לשימוש התאים. כאשר התאים עובדים קשה יותר, איברי הגוף פועלים בקצב מהיר יותר וחילוף החומרים מוגבר.

מהי יתר פעילות של בלוטת התריס?

היפרתאירוידיזם מוגדרת כפעילות יתר של בלוטת התריס המתבטאת בחילוף חומרים מואץ בעקבות ייצור מוגבר של הורמונים על ידי בלוטת התריס. בבדיקות דם אנו נמצא רמות גבוהות של ההורמון המופרש מן הבלוטה הנקראת תירוקסין (T4).

מהם הסימפטומים של המחלה?

הסימפטומים להיפרתאירוידיזם הנם כלליים ויכולים להעיד על בעיות נוספות במערכות הגוף השונות:

– גדילה של הבלוטה – גויטר (נפיחות של הצוואר)
– קצב לב מהיר ופלפיטציות (הרגשת דפיקות לב)
– לחץ דם גבוה
– עור חם ולח
– עצבנות
– הזעה מוגברת
– רגישות יתר לחום
– תאבון מוגבר
– ירידה במשקל
– אינסומניה
– עייפות וחולשה
– תנועתיות מוגברת ותכופה של המעיים.
– יכולים גם כן להופיע סימנים בעיניים: נעיצת מבט, בלט עין, בהייה, נסיגת עפעף.

כיצד מאבחנים היפרתאירוידיזם?

האבחון להיפרתאירוידיזם נעשה ע"י קביעת רמת התפקוד של בלוטת התריס על סמך התוצאות של מספר בדיקות מעבדה. אחת הבדיקות השכיחות ביותר מודדת את רמת ה-TSH בדם. הורמון זה מגרה את בלוטת התריס, רמות ההורמון בדם גבוהות כאשר בלוטת התריס אינה פעילה ונמוכות כאשר בלוטת התריס ביתר פעילות. במקרה של חשש להגדלה של הבלוטה ניתן לבצע בדיקות נוספות הכוללות אולטרא סאונד וסריקה תאירואידית המסייעות למיקוד האבחנה.

מהם הגורמים למחלה?

 מחלת גרייבס אחראית על כ-%85 מסך כל מקרי ההיפרתאירוידיזם.  זוהי מחלה  אוטואימונית הנובעת ככל הנראה מייצור נוגדנים שונים אשר חלקם מחקים את פעולת ה-TSH. הנוגדנים תופסים את הקולטנים של ה-TSH ואז נוצר מצב שאין בקרה על כמות ההורמונים המיוצרת, והרמות עולות. בדומה למחלות אוטואימוניות, המחלה מאופיינת בשינויים תקופתיים של מצב המחלה: תקופות המלוות בהחרפה דומיננטית של הסימנים ולסירוגין, תקופות של הטבה.

• דלקת בבלוטת התריס הגורמת לפעילות יתר בבלוטה – עלולה להוביל להרס הבלוטה וליצור מצב של תת פעילות, כך שפעילות היתר ההתחלתית היא לעיתים בבחינת הקדמה לתת פעילות.

• פעילות יתר שניונית של בלוטת התריס – היפרתירואידיזם עלולה להופיע לעיתים נדירות כתוצאה מגידול סרטני של ההיפופיזה הגורם להפרשת כמויות גדולות של הורמוני הבלוטה.

הטיפול הקונבנציונלי:

הטיפול הקונבנציונלי בפעילות יתר של בלוטת התריס היא לרוב נתינה של תרופות שמצמצמות את ייצור הורמוני התריס בבלוטה ומאיטות את פעולתה. תרופות אלו מצליחות בדרך כלל לווסת את תפקוד הבלוטה תוך 6 שבועות עד 3 חודשים. התרופות עלולות לגרום לתופעות לוואי לא נעימות ואף קשות כמו תגובות אלרגיות (בדרך כלל פריחה בעור), בחילות, איבוד תיאבון ולעיתים נדירות דיכוי הבנייה של תאי דם במוח העצם.

במקרים מאוד קשים הטיפול הוא מתן יוד רדיואקטיבי אשר מוביל להרס בלוטת התריס או ניתוח להסרת הבלוטה, מצב המחייב השלמה מלאכותית של הורמון התריס (אלתרוקסין).

כיצד עוזרת הרפואה הסינית?

הטיפול בהיפרתאירוידיזם בעזרת הרפואה הסינית נחקר רבות ומצביע על כך שניתן להגיע לאיזון ואף לריפוי של מחלות בלוטת התריס. מעקב לאורך זמן הוכיח גם שיפור במצב אצל חולים אשר לקחו תרופות בשילוב של צמחים, לעומת אלו אשר נטלו תרופות קונבנציונליות בלבד. הטיפול ברפואה הסינית נעשית קודם כל על ידי אבחון מדויק של המטופל ומציאת חוסר האיזון הגורמת להתפרצות המחלה. לאחר מכן אנו נשתמש בטכניקות דיקור וצמחי מרפא כדי להקל על הסימפטומים ולהביא לריפוי המחלה